<h1>חדושי רבינו פרץ — נזיר</h1>
<h2>דף פב מא</h2>
[נזיר י"ב ע"א] קן סתומה. פירוש שלא פירש איזו עולה ואיזו חטאת. שפרחה אחת מהן. פירוש גוזל אחד פרח לאויר העולם. או שפרחה לבין חטאות המתות. פירוש כגון שמתו בעליהן או נתכפרו בעליהן באחרות, דקיימא [לן] דימותו. או שמתה אחת מהן, יקח זוג לשני. וה"ה דמצי למינקטינהו מפורשת שפירש איזו חטאת ואיזו עולה. אלא שהיה צריך לפרש במשנה ובלבד שיכיר אותה הנשארת אם היא חטאת או עולה. דאי אין מכירין אותה אינה ראויה להקרבה, לפי שהעולה נעשית למעלה והחטאת למטה. לשון הקונטרס. ואילו שאר קינין דעלמא. פירוש שבאין לחובה אחרת. מיתקנן. פירוש דלא חיישינן שמא יביא בהן אותו שפרח שהיה קדוש כבר ולא היה ראוי לכפרה. או משום דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. ואמאי [נימא] כל חדא וחדא דילמא [האי ניהי]. כלומר כיון שגורם דאחרים מצי למעבד איסורא דשמא יביאו אותו שפרח, נקנוס ליה דלא יהא יכול להביא קן. ואם כן לא ליהוי ליה תקנתא. אבל לא פריך מאחרים דיאסרו להביא קיניהם כדפירשתי לעיל משום דדוקא לדידיה קנסינן אבל לאחרים לא קנסינן. לשון אדוני אבי ז"ל.
[נזיר י"ב ע"א] אמר ליה קא אמינא [אנא] איסורא דלא נייד. פירוש דאשה לא ניידא אלא קבועה בביתה. דכל כבודה בת מלך פנימה. וראוי לקנוס יותר הואיל ודומה לקבוע. לשון הקונטרס. ובתוספות [פירשו] כך, נהי דמדאורייתא שרי כדפירשתי לעיל ודלא קביעא לגמרי, מכל מקום ראוי לקנוס בה הואיל ודמי לקבוע. ואת אמרת לי איסורא דנייד. שדרך עוף שפורח אנה ואנה ואינו קבוע. וכל דפריש מרובא פריש. ואפילו יקחהו בתוך הקן לא הוי קבוע, דאין קביעותו קבע. לשון הקונטרס. וא"ת למה לי משום דנייד, תיפוק לי דאפילו הוי קבוע לא הוה שייך ביה לומר כמחצה על מחצה דמי לפי שאינו מבורר. דקיימא לן דבעינן שיהא האיסור מבורר כמו תשע חנויות. כאן אינו מבורר. וכי תימא שהוא מבורר לפי שהאיש מכיר לגוזל אם היה רואהו. א"כ מאי פריך לימא כל חד וחד דילמא היינו הוא. והלא הוא מבורר. וי"ל דה"ק לימא כל חד וחד היינו הוא, ויאסר בכל הקרבנות אם לא יראם תחלה. עוד אמר ר"ת דאמרינן כל קבוע בקדשים בעלי חיים אף היכא דאינו מבורר, כדאיתא בפרק התערובת [זבחים ס"ג ע"ב]. לשון תוספות.
[נזיר י"ב ע"א] וכי תימא הכא נמי אימא בשוקא אשכח וקידש. פירוש וכי תימא הכא נמי אסר ליה ר' יוחנן אפילו אם קידשה השליח בשוק, אע"פ שבמקום ניידות מקדשה. אפילו הכי לא דמי להני דקינין דאשה הדרא לניחותא, פירוש כשתבוא אל הבית תחזור לקביעותא ותאסר כדרך כל קבוע. גבי קן מי הדר. פירוש דבעוף לא שייך לעולם קביעות. ועוד פירש הר"ם דה"פ אנא אמינא אשה דלא ניידא, שבשעה שקדשה השליח היתה קבועה אבל עוף בשעה שפרח היה נייד ולא קבוע. וכי תימא הכא נמי אימא בשוקא אשכח וקדש, פירוש בשעה שקידשה השליח היו כל קרובותיה בחוץ. התם הדרא לניחותא. כשבא השליח לקדש אז היו קבועות. גבי קן מי הדרא, אפילו יקחנה בקן היא מותרת דעוף לא שייך ביה קביעות. כך לשון הקונטרס. והקשה בתוספות על התם הדרא לניחותא, [דהא] פ"ק דכתובות [ט"ו ע"א] אי אזל איהו (לגבייהו) [לגבה] כל דפריש מרובא פריש. ומאי קאמר, הא הדרא לניחותא. וי"ל דלא דמי, דהתם לא היה האיסור כי אם מטעם ביאה. ואם באותה שעה יש לתלות ברוב, טוב הדבר. אבל הכא כל אימת דתהדר לקביעותא תתסר. לשון תוספות.
תוספת פרץ כהן, יש לתמוה מאי [כל] קבוע כמחצה על מחצה דמי שייך כאן. דדוקא גבי תשע חנויות שייך לומר כל קבוע. דלא אזלינן בתר רובא לומר דהלוקח לקח מן הרוב. משום דמאחר שהקבוע ידוע וקבוע כמחצה על מחצה דמי הרי אין כאן רוב. אבל כאן אין אנו יודעין היכן הוא הקבוע כשיבוא לקדש כל אשה שבעולם, למה נאסור אותה מפני טעם קבוע, הרי אין כאן קבוע. וכיצד היה ראוי לאסרם מפני קבוע כגון אם היו יודעין מי [היא] האשה שקידש השליח, ובא השליח לקדש אח"כ אשה דעלמא, ואין אנו יודעים אם היא קרובה לזו שקידש או לא. אז היינו יכולים לומר דלא נלך אחר הרוב לומר דלאו קרובה למקודשת היא. משום דמאחר שהאשה שקידש השליח קבועה היא, וקרובותיה אסורות מכח קביעות שלה שגורם כאילו הן קבועות, נאמר שמאיסור הקביעות דכמחצה על מחצה דמי מקדש. אבל השתא דאין אנו יודעין מי היא אותה שקידש השליח, איך נאסור כל נשים שבעולם מפני קביעות קרובות המקודשות, ושנאמר אלו הם האסורות מפני שהן קבועות ואינן מן הרוב. ואנחנו לא ידענו היכן הקבועות. הרי אדרבה יש לנו לומר שכל אחת שבא לקדש אינה מן הקבועות של האיסור. שבשביל שיש לנו ללכת אחר הרוב, והרוב אינו קבוע, לא נעשה קבוע. וי"ל דכמו כן נוכל לומר סברא אחרת, דכל שכן הוא. דמאחר דאנו רואים דהיכא דאנו יודעין היכן הקבועות דאיסור, ולקח ואינו יודע היכן, דנאמר דלא לקח מן הרוב המותר אלא לקח מן הקביעות האסור, ושנזדמן לו הקביעות האסור. אע"פ שהיה לנו לומר דלא נזדמן לו הקביעות כי אם הרוב. אע"פ כן מאחר דכמחצה דמי אמרינן דנזדמן לו הקבוע. כל שכל היכא דלא ידענו היכן הקביעות האסור דהוי מחצה ואינו יודע מהיכן לקח שיש לנו לומר שיזדמן לו הקבוע האסור. שהרי אין שום רוב ומחצה אחרת שיהיה כרוב לבדו ולהיות זולת הקביעות שנוכל לומר ממנו שאינו הקביעות בוודאי כמו שהיינו יכולין לומר אם היה הקביעות ידוע.
וכי תימא הכא נמי אימר אשכח בשוקא וקדיש. פירוש ואפילו הכי אסר ר' יוחנן אע"פ שבמקום ניידות קידשה. ואם כן ליקשי ההיא דקינין לר' יוחנן. וקשיא דאמאי נימא הכי דר' יוחנן מיירי אע"ג דקידשה בשוקא, כי היכי דתיקשי ליה ההיא דקינין. אדרבה אימא דר' יוחנן לא מיירי אלא היכא דקידשה בביתא ולא בקידשה בשוקא, ולא ליקשי ההיא דקינין. וי"ל דטעמיה משום דאי ר' יוחנן לא מיירי אלא בקידש בביתא, היה לו לפרש דבריו ולומר האומר לשלוחו בוא וקדש לי אשה בבית, ודנימא דדוקא בכה"ג אסר ר' יוחנן ולא בדאמר לו סתם. משום דכיון דאמר לו סתם, שמא קידשה בשוק ולא מיתסרא משום קבוע. ומדקאמר צא וקדש לי סתם דאסור, שמע מינה דרצה לומר אפילו קדיש בשוק. וקשיא, דלעולם נאמר כדפי' דר' יוחנן אסר באומר לו צא וקדש סתם, אע"פ שלא אמר לו לקדש בבית, ואפילו הכי לא מוכח מינה דסבר ר' יוחנן דאם היה ידוע לו דקידשה בשוק דמיתסר. אלא טעמא דאסר באמר לו צא וקדש סתם, משום דכיון דלא ידענו היכן קידשה אם בשוק אם בבית, יש לנו ללכת לחומרא ולאסור, דדילמא קידשה בבית. וי"ל דעל כרחך צריך לומר דמדאסר ר' יוחנן כשאמר לו צא וקדש ולא אמר בבית, דאע"פ שהיה ידוע לנו שקדש אשה בשוק ולא ידענו איזו קידש, דאסור בכל הנשים שבעולם מחמת אותה שקידש אע"פ שלא קידשה במקום קביעות. דאי נימא דאם היה ידוע לנו שקידש בשוק לא הוה אסיר ר' יוחנן. גם עכשיו שלא ידענו היכן קידשה אין לנו לאסור מחמת ספק דשמא קידשה וספיקא דאורייתא לחומרא. משום דספק ספיקא הוא, ספק אם קידשה בשוק ואין כאן קביעות כי אם רוב, ומישתרו כולהו משום רוב. ואת"ל בבית קידשה ודאיכא קבוע דכמחצה דמי, מ"מ אע"ג דהוי כמחצה הוי ספק אם לקח מהקבוע דהוי כמחצה או לקח מהרוב הנשאר מהקבוע. ולא גרע הרוב ממחצה דקבוע. וכיון דהוי ספק ספיקא הוה שריין. אלא צ"ל מדאסר, דסבר דאפילו קדשה בשוק דחשיב ליה קבוע. וכיון דהוי קבוע [חשיב] מחצה, ושאר הרוב מחצה. וכשקידש לא נודע לנו מאיזה קידש, אי ממחצה של איסור הקבוע, או מאידך מחצה של הרוב, הוי ספיקא דאורייתא לחומרא, ולכך אסורה. הילכך גם כשקדשה בשוק חשיב ליה קבוע. וקשה ליה מההיא דקינין.
